מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' ורסנו ואח'

ב"כ התובעת: עו"ד מורד

ב"כ הנתבעים: עו"ד בן חיים

פסק דין

תאונת דרכים שהתרחשה ב-13/5/09, וערבה 3 רכבים – כשרכב הנתבעים הוא האמצעי. עיקרי הדברים הם אלו: התאונה אירעה ביציאה מהרצליה לכיוון מחלף הסירה. לקראת הצומת נוצר פקק תנועה ובסופו עמד רכב מסוג הונדה. אין חולק שרכב התובעת פגע עם הפינה השמאלית קדמית שלו בפינה ימנית אחורית של ההונדה, ושרכב הנתבעים פגע ברכב התובעת בפינתו הימנית אחורית. חילוקי הדעות נוגעים לסדרי הפגיעה ולהתנהלות הנהגים לפני התאונה.

הנהג ברכב התובעת העיד שהתקרב לפקק התנועה, האט עד כדי עצירה כמעט, אולם אז ראה את רכב הנתבעת מגיע מאחוריו במהירות. הוא ניסה לברוח ימינה אולם רכב הנתבעת פגע בו בפינה ימנית אחורית והדף אותו על ההונדה. נתבע 1 מסר גרסה שונה לחלוטין. הוא העיד שכשהתקרב לפקק רכב התובעת – שהיה אחריו – עקף אותו במהירות מימין ואז בלם בפתאומיות בשל הקרבה להונדה. הוא ניסה לבלום אך לא הספיק ופגע ברכב התובעת קלות. נתבע 1 העיד שאינו יודע איזו פגיעה אירעה ראשונה ואינו יכול לשלול שהוא פגע ברכב התובעת לפני שזה פגע בהונדה. עם זאת, הוא הדגיש כי התאונה היתה בלתי נמנעת וסביר מאוד שרכב התובעת היה פוגע בהונדה ממילא בשל מהירותו הגבוהה. נהג ההונדה, המהווה עד ניטראלי בתביעה, העיד בבית-המשפט כי ראה את רכב התובעת מתקרב אליו במהירות גבוהה ומנסה להימנע מפגיעה. העד לא ראה את יתר הנסיבות, אולם הוא שולל אפשרות שנהג התובעת עמד לפני התאונה שכן ראה אותו מתקרב במהירות. הנהג חש פגיעה אחת בלבד. הצדדים הגישו צילומים ממקום התאונה ואת הודעות הנהגים לביטוח.

שמעתי את העדויות ובחנתי את יתר הראיות ומצאתי שגרסתו של נתבע 1 אמינה וסבירה יותר מגרסתו של הנהג ברכב התובעת. כאמור, נהג התובעת העיד שבלם לפני הפקק עד כדי נסיעה איטית, אלא שעדות זו הופרכה בעדותו של העד הניטראלי שהעיד כי ראה אותו מגיע במהירות רבה, וגם הנזק במוקדים השונים ברכב התובעת – כ-16,597 ₪ למוקד קדמי ו-2,750 ₪ למוקד אחורי (ללא ירידת ערך) – מחזקים את האפשרות שהרכב הגיע במהירות גבוהה ומקטינים מאוד את סבירות הטענה שעיקר הפגיעה נבע מהדיפה. מנגד, עדותו של נתבע 1 נשמעה אמינה. העדות התאימה לעדותו המפורטת בכתב סמוך לאחר התאונה, והנהג הודה גם בנסיבות העלולות להתפרש לרעתו – למשל: שאינו יכול לשלול שפגע ברכב התובעת לפני שזה פגע בהונדה.

עם זאת, אין בכך כדי להביא לדחיית התביעה לחלוטין. מדובר בתאונת "שרשרת" כשנתבע 1 פגע ברכב התובעת מאחור. הוא אינו יכול לשלול שהדף את רכב התובעת על ההונדה, ועדות נהג ההונדה שחש פגיעה אחת בלבד מחזקת מאוד אפשרות של הדיפה. בנסיבות אלו עובר הנטל לנהג שמאחור – נתבע 1 – להראות שהתאונה הייתה בלתי נמנעת, ואף שאני נותן אמון בגרסתו ומעדיף אותה על פני גרסתו של נהג התובעת, לא מצאתי שהוכח שהתאונה במוקד אחורי הייתה בלתי נמנעת ויתכן מאוד שהתאונה במוקד קדמי לא היתה מתרחשת לולא הפגיעה מאחור. כאמור לעיל, בפועל רכב התובעות הצליח לעקוף את הנתבע 1, ועל פי זווית הרכבים בזמן התאונה, כפי שהיא נשקפת ממוקדי הנזק, הוא גם הצליח לפנות חלקית ימינה בניסיון להימנע מן התאונה.

בנסיבות אלו, מצאתי שיש אמנם לקבל את התביעה, אולם מצאתי גם שיש לייחס לנהג רכב התובעת אשם תורם במידה מרכזית שכן העובדה שעקף את הנתבע 1 במהירות הובילה לתאונה, ומהירות נסיעתו הגבוהה אף הביאה להחמרת הנזקים. לאחר בחינת מכלול הנסיבות אני מעמיד אשם תורם זה בשיעור של 60%.

סוף דבר: אני מקבל את התביעה, בקיזוז אשם תורם בשיעור 60%. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 8,643 ₪ צמוד מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת שכ"ט בשיעור 12% והחלק היחסי באגרה ששולמה. אני פוסק לשלושת העדים שהופיעו שכר עדות בסך 300 ₪ לכל עד. כל צד יישא בשכר העדים מטעמו.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"א, 28 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: